Travel Log - Westbound journey part 1

Travel Log - Westbound Journey part 1 - June 2022

Follow our journey on Instagram

June 17, 2022

(Hebrew Follows – גרסה בעברית בתחתית – לחצו כאן לדלג על האנגלית)

Westbound Journey begins.

The past few weeks have been dedicated to festive graduation ceremonies at Waldorf Schools where Elan’s former students graduated and invited him to celebrate with them, and to visits in New Jersey, Pennsylvania, and New York. We have met more people and acquaintances than we are used to since this move into the big world. It was exciting and fulfilling and overwhelming all at once, and we still plan on a few more family visits along our way West. But we are definitely feeling the winds of change while arriving to places new to us both.

Tomorrow morning we leave New York and cross the border into Ohio. We are excited for the new and unfamiliar. The weather fluctuates often – there are really hot days, and days like today that are so cold that it was chilly even by the fire. The journey continues to evoke thoughts and reflections about its purpose, and each of our separate and shared desires and expectations from this adventure. The thought of two people, not particularly young, leaving everything and setting off, with no roots or home anywhere, can shake and confuse anyone. When I see young people making such a journey, it makes sense to me. And when I see the thousands of retirees doing it, it feels right. At our ages, it can feel a bit odd. Still, I feel that what we’re doing is really accurate for me and for us right now, and am grateful for the wonderful opportunity that all the stars have aligned for this moment.

I’m beginning to understand that there are substantial gifts here far beyond the beautiful scenery and landscapes. Oh, and there are SUCH beautiful views!

The gift that has been rising to consciousness of late is the transition from an idea or slogan to presence, fulfillment, devotion, to manifestation within life in practice. I have shared here in the past about the effort and search for a sense of taste and meaning, about the sense of emptiness that came along with this new freedom. The feeling is similar to retiring a little too early, and I’m not ready for that. We both aren’t. The truth is I feel like I am am more available and free internally than I ever was before. At the same time, I suddenly feel that all the “what” had disappeared. I did not remember what I wanted to do with my life.

The gift I started writing about is that through effort and searching for the outward form of what I will do, I am increasingly realizing that what I am looking for is the “who” I want to be.

That can actually be done here and now. Devotion and commitment mean attending to this strange, foreign life, with the travel routine, the search for the next “home” every few days, basic struggles like lack of water, balancing our spaceship as we park, taking care of our dogs, finding the right doses of together and alone time, taking care of healthy nutrition even after 6 hours of driving, extreme weather changes, storms, pollen, caterpillars, fire ants, and more. The devotion to these mundane moments and to the wondrous moments of the journey, as well, is what summons my full presence and reveals myself to me.

The more I am revealed, the more I become who I was looking for. All the search for what I need to do diminishes, and different kinds of possibilities and actions arrive by my doorstep (even on the move) that are fundamentally connected to the same essence that has been revealed.

After this short turn into the depths of my soul, I will share where, what, how and why:

I’m writing now from the northwest of New York State, a little south of Niagara Falls. We decided to skip the visit there, since I was there a year and a half ago and Elan has visited before, too. Another understanding that has come today is that we will not be able to see everything. There is too much to see, especially now that we have limited time to get as far as Seattle (Elan was invited to teach in the teacher training there in mid-July). So we will get where we get, see what we see, and believe we are in the right place at the right time.

Yesterday we arrived Lake Seneca, one of the Finger Lakes. We parked at Watkins Glenn State Park. We chose to get there because it was on our way, and I heard a lot about the waterfalls in the Ithaca area, especially the Buttermilk Falls and Ithaca Falls. Yesterday we visited the local waterfalls and this morning we planned to visit others before leaving. As mentioned, it is impossible to conquer everything, and it’s really relieving to release expectations. The morning was extraordinarily cold, rainy and slippery. The plans changed and we set off without visiting Ithaca and the area at all. Tomorrow we leave New York and really begin to make our way West.

We will update soon,

Thanks and goodbye,

Michal & Elan

Photo Gallery

Our route in detail

Tips and things we learned

Nobody knows the troubles I've seen

17/6/2022 –

התנועה מערבה מתחילה

השבועות האחרונים שלנו הוקדשו לטקסי סיום חגיגיים בבתי ספר ולדורף בהם תלמידים לשעבר של אילן סיימו והזמינו אותו לחגוג אתם, וביקורים באיזור ניו ג׳רזי פנסילבניה וצפון ניו יורק. פגשנו הרבה יותר אנשים ומכרים ממה שאנחנו רגילים מאז שיצאנו לנו שנינו לעולם הגדול. היה מרגש וממלא ומציף, ועדייין ממשיכים לעוד כמה ביקורים של משפחה בדרכנו מערבה, אבל בהחלט כבר מתחילים להרגיש את השינוי כשמגיעים למקומות חדשים לשנינו

הערב אני כותבת מצפון מערב ניו יורק, ומחר בבוקר נחצה את הגבול למדינת אוהיו. ההתרגשות ניכרת לקראת החדש והלא מוכר, מזג האוויר מתעתע ויש ימים חמים ממש, וימים כמו היום קרים כלכך, עד שהיה קר מדי גם ליד המדורה בחוץ. המסע ממשיך לעורר מחשבות והרהורים לגבי מטרתו, והרצון והציפייה של כל אחד מאיתנו מהסיפור הזה, כולל הרצון המשותף

המחשבה על שני אנשים, לא צעירים במיוחד, שעזבו הכל ויצאו לטייל, ללא שורשים או בית בשום מקום, יכולה לערער ולטלטל ואפילו לבלבל. כשאני רואה אנשים צעירים עושים מסע כזה, זה נראה לי הגיוני. וכשאני רואה את אלפי הפנסיונרים שעושים את זה, זה מרגיש נכון

אני מרגישה שזה ממש מדוייק לי ולנו עכשיו מה שאנחנו עושים, ומברכת על ההזדמנות המופלאה שכל הכוכבים הסתדרו לטובת הרגע הזה. ומתחילה להבין בעיקר שיש כאן מתנות רבות הרבה מעבר לנופים יפים, ויש נופים יפים כלכך. המתנה הנוכחית שמגלה עצמה בימים אלו – היא המעבר מרעיון או סיסמא על נוכחות, הגשמה, התמסרות, ליישום בתוך החיים הלכה למעשה. שיתפתי כאן בעבר על המאמץ והחיפוש אחר תחושת טעם ומשמעות, על תחושת הריקנות שהגיעה יחד עם החופש החדש הזה. ההרגשה דומה ליציאה לפנסיה קצת מוקדם מדי,ואני לא שם. שנינו לא. אני מרגישה שסופסוף יכולה להתפנות מבפנים להרבה יותר ממה שהייתי אי פעם. יחד עם זאת, פתאם הרגשתי שנעלם לי כל ה״מה״. לא זכרתי מה אני רוצה לעשות. המתנה שהתחלתי לכתוב עליה, היא שדרך מאמץ וחיפוש של הצורה החיצונית של מה אעשה, אני יותר ויותר מבינה שמה שאני מחפשת זה את ה״מי״, מי אני רוצה להיות. ואת זה אני יכולה לעשות כאן ועכשיו. ההתמסרות לתוך החיים האלו, המוזרים, הזרים, עם שגרת הנסיעות, החיפוש אחר ה״בית״ הבא כל כמה ימים, התמודדויות בסיסיות כמו מחסור במים, לאזן את החללית שלנו כשאנחנו חונים, לדאוג לכלבים, למצוא את המינונים הנכונים של יחד ולבד, לדאוג לתזונה מיטיבה גם אחרי ימים של 6 שעות נסיעה, שינויים קיצוניים במזג האוויר, סופות, סופת אבקנים, מכת זחלים, נמלי אש, ועוד. ההתמסרות לרגעים האלו, ולרגעים המופלאים של המסע, היא זו שמזמנת את הנוכחות המלאה שלי, ומגלה לי אותי.

ככל שאני מתגלה, אני הופכת להיות מי שחיפשתי. כל החיפושים אחר מה אעשה, נרגעים, ומגיעות לפתחי (גם תוך כדי תנועה) אפשרויות של עשייה שמחוברת מהיסוד לאותה מהות שהתגלתה

אחרי הסיבוב הקצר הזה אל נבכי נפשי, אספר איפה ומה וכמה ולמה: אני כותבת עכשיו מצפון מערב מדינת ניו יורק, קצת דרומית למפלי הניאגרה. החלטנו לדלג על הביקור שם, מכיוון שאני הייתי שם לפני שנה וחצי ואילן ביקר כמה פעמים בעבר. הבנה נוספת שהגיעה היום, היא שלא נוכל לראות הכל. יש כלכך הרבה מה לראות, ובמיוחד עכשיו, שיש לנו זמן מוגבל להגיע עד סיאטל (אילן הוזמן ללמד בהכשרת מורים שם בתחילת יולי), אז נגיע לאן שנגיע, נראה את מה שנראה, ונאמין שאנחנו נמצאים במקום הנכון בזמן הנכון. אתמול הגענו לאגם סנקה, אחד מהפינגר לייקס. הגענו לסטייט פארק בשם ווטקינס גלן. בחרנו להגיע לשם כי זה היה בדרך שלנו, ושמעתי רבות על המפלים באיזור איטקה, בעיקר מפלי באטרמילק ומפלי איטקה. אתמול ביקרנו במפלים המקומיים והבוקר תכננו לבקר באחרים לפני היציאה. כאמור, אי אפשר לכבוש את הכל, וגם ממש כיף לשחרר ציפיות. הבוקר היה קר באופן יוצא מהכלל, וגשום וחלקלק. התכניות השתנו ויצאנו לדרך בלי לבקר באיטקה והאיזור בכלל. מחר עוזבים את ניו יורק ומתחילים ממש להתרחק לכיוון מערב

נעדכן בקרוב

תודה ושלום

אילן ומיכל

Click on the icons on the map to see places we stayed at along our route

Want to contact us?

0 Responses

zAivPmlSfsTLFxdV says:

September 14, 2024 at 4:30 pm
Your comment is awaiting moderation.

tsXquSRzdMJEalg

Reply