Travel Log June/July 2022
(Hebrew Follows – גרסה בעברית בתחתית – לחצו כאן לדלג על האנגלית)
Hello friends, and thank you for being here with us.
Last time I (Michal) wrote, we planned on kayaking in the Upper Missouri River.
If you read our previous posts, you probably noticed the recurring theme of plans changing and new ones becoming our reality.
So… We didn’t reach our desired destination – A left turn, as our GPS suggested, started as a relatively wide and paved gravel road. After about an hour it became a narrower path and slowly and gradually we found ourselves lost deep between the mountains, secluded from the rest of the world, with half a tank of gas, no cell service and not knowing where and how to find a “real” road. After about 3 hours of driving, on narrow paths, up and down the hills of Montana, hitting the bumper and soaking in dirt and dust, we met our angel in a pick-up truck. Angels in Montana wear cowboy hats (apparently). We stopped next to him and first thing he said was – you look lost.
He was extremely nice and friendly, and gave us directions to a paved road and a gas station. We drove another two and a half hours on dirt roads through the hills all the way to highway 2, far far away from where we wanted to be, but relieved and happy we made it.
Thanks to this adventure, we found ourselves driving straight to Glacier National Park, and the Rocky Mountains. The weather gradually changed from the great plains, almost desert heat to snowy and chilly, foggy and rainy.
We camped two nights in the Native American Reservation campground at the bottom entrance of the eastern part of Glacier Park. Our site was secluded and on the little creek.
Just when the sun set, I walked through the woods and had a special moment with a fox. We were both a bit scared, but also curious. We took a moment to stare and then each headed her way.
We were lucky to see a Grizzly Bear crossing the road right in front of our car, and then stopping by the side of the road to snack on the grass. We think she was a young female.
These encounters are exciting and impressive, and sometimes unbelievable, and are a big part of what makes this adventure – a great one.
We continued on our way to the west side of the park, but had to detour from south, since the middle section was still covered in snow and impassable.
The west side entrance allows only reserved cars in, which made it impossible for us to enter (we didn’t even know we are coming). It isn’t enough to have the national park yearly pass, they allow only a limited amount of cars to drive through the park during the day, so we wore our adventure suits again and headed to the river bank, where we heard it is possible to boondock. Surprisingly we found a perfect spot by the North Fork of the Flathead river all to ourselves on 4th of July. and the next morning we parked not far from the west entrance and walked in to get the inner shuttle that tours this part of the park. The beautiful glaciers with green / teal / light blue colors, the snowy peaks, and waterfalls all over were breathtaking.
And off we go – Washington state calls and we have to be in Whidbey Island, near Seattle soon. We camped in a parking lot of Cabela’s in Idaho, in a rest area along highway 2, in a county park. One night each, and then more driving.
We drove through the North Cascades National Park, impressed and washed by its beautiful mountains, trees, lakes and more and more snow. The heavy duty truck proved itself through the mountains, and the drive was simple and smooth.
We arrived on time for Elan’s Week of teaching in the ‘sound circle Teacher training’ course on the sweet and beautiful Whidbey Island. More about theIsland and Washington soon.
As always, I can’t ignore the emotional, and personal journey we are going through. It is what really matters to me, now and always.
These weeks were very intense and full of concentrated adventures, experiences and scenery.
there wasn’t a lot of time (or cell service) to work, scroll endless hours on social media, ask existential questions, or any carefree time. It felt good to be on the move, to be more in the realm of ‘DOING’, and a bit less in the ‘BEING’.
Another thing I noticed was the shared excitements brought a new spirit to our relationship and the adventurous mode showered us with fun and lively energies.
That’s it for now.
Thank you for being with us on this journey,
Elan & Michal
יומן מסע – יוני / יולי 2022
שלום חברות וחברים, ותודה שאתם כאן איתנו.
בפעם האחרונה שכתבתי (מיכל), תכננו שייט קיאקים בנהר מיזורי העליון.
אם קראתם את הפוסטים הקודמים שלנו, בטח שמתם לב שתוכניות באופן קבוע משתנות ונרקמות להן במקום תכניות חדשות.
אז… לא הגענו ליעד הרצוי – פנייה שמאלה, כפי שהציע ה-GPS שלנו, התחילה כדרך חצץ רחבה יחסית וסלולה. לאחר כשעה הפכה לשביל צר יותר ולאט ובהדרגה מצאנו את עצמנו אבודים עמוק בין ההרים, מבודדים משאר העולם, עם חצי מיכל דלק, בלי קליטה ולא יודעים איפה ואיך למצוא כביש ״אמיתי״. לאחר כ-3 שעות של נסיעה, בשבילים צרים, במעלה ובמורד הגבעות של מונטנה, פגענו בפגוש וספגנו כמויות של עפר ואבק, פגשנו את המלאך שלנו בטנדר. מלאכים במונטנה חובשים כובעי בוקרים (מסתבר). עצרנו לידו והדבר הראשון שאמר – אתם נראים אבודים.
הוא היה מקסים וידידותי, ונתן לנו הנחיות נסיעה לכביש סלול ולתחנת דלק. נסענו עוד שעתיים וחצי בדרכי עפר דרך הגבעות עד לכביש מספר 2, רחוק מאד מהמקום שבו רצינו להיות, אבל שמחים ומאושרים שהצלחנו.
הודות להרפתקה הזו, מצאנו את עצמנו נוסעים היישר לפארק הלאומי גליישר ולהרי הרוקי. מזג האוויר השתנה בהדרגה מהמישורים הגדולים, עם כמעט חום מדברי לשלג וקריר, ערפילי וגשום.
חנינו שני לילות בחניון השמורה האינדיאנית בכניסה התחתונה של החלק המזרחי של פארק גליישר. האתר שלנו היה מבודד ועל הנחל הקטן.
בדיוק כשהשמש שקעה, טיילתי ביער והיה לי רגע מיוחד עם שועלה. שתינו קצת פחדנו, אבל גם הסתקרנו. לקחנו רגע לבהות ואז כל אחת פנתה לדרכה.
התמזל מזלנו לראות דובת גריזלי חוצה את הכביש ממש מול המכונית שלנו, ואז עוצרת בצד הדרך כדי לנשנש עשבים. אנחנו חושבים שהיא הייתה נקבה צעירה.
המפגשים האלו מרגשים ומרשימים, ולפעמים מעבר לכל דמיון, ומהווים חלק גדול ממה שהופך את ההרפתקה הזו – למדהימה.
המשכנו בדרכנו לצד המערבי של הפארק, נסענו מדרום, מכיוון שהחלק האמצעי עדיין היה מכוסה שלג ובלתי עביר.
בכניסה המערבית יש כניסה רק לרכבים עם כרטיס מוזמן מראש, מה שהיה בעייתי כי אנחנו בעצמנו לא ידענו שאנחנו מגיעים. זה לא מספיק להציג את הכרטיס השנתי של הפארק הלאומי, הם מאפשרים רק לכמות מוגבלת של מכוניות לנסוע בפארק במהלך היום.
אז לבשנו שוב את חליפות ההרפתקאות שלנו ופנינו לגדת הנהר, שם שמענו שאפשר לחנות בטבע. באופן מפתיע מצאנו מקום מושלם ליד נהר Flathead לגמרי לעצמנו ב-4 ביולי. ולמחרת בבוקר חנינו לא רחוק מהכניסה המערבית ונכנסנו כדי לתפוס טרמפ עם ההסעה הפנימית שמסיירת בחלק הזה של הפארק. אגמי הקרח המפשירים (גליישרס) היפים עם צבעי ירוק/תכלת, הפסגות המושלגות ומפלי המים היו עוצרי נשימה.
מדינת וושינגטון קוראת לנו ואנחנו יוצאים לדרך. צריכים להיות בווידבי איילנד, ליד סיאטל בקרוב. חנינו במגרש חניה של Cabela’s באיידהו, באזור מנוחה לאורך כביש 2, בפארק מחוזי. לילה אחד בכל עצירה, ואחר כך עוד ועוד נהיגה.
נסענו דרך הפארק הלאומי North Cascades, התפעלנו ונשטפנו ביופיים של ההרים היפים, העצים, האגמים ועוד ועוד שלג. הטנדר החזק הוכיח את עצמו דרך ההרים, והנסיעה הייתה פשוטה וחלקה.
הגענו בזמן לשבוע ההוראה של אילן בקורס הכשרת מורים באי ווידבי המתוק והיפה. עוד על האי ועל ושינגטון בקרוב.
כמו תמיד, אני לא יכול להתעלם מהמסע הרגשי והאישי שאנחנו עוברים. זה מה שבאמת חשוב לי, עכשיו ותמיד.
השבועות האחרונים היו מאוד אינטנסיביים ומלאים בהרפתקאות מרוכזות, חוויות ונוף.
לא היה הרבה זמן (או קליטה סלולרית) לעבוד, לגלול שעות אינסופיות במדיה החברתית, לשאול שאלות קיומיות או כל זמן חסר דאגות. זה הרגיש טוב להיות בתנועה, להיות יותר בתחום ה-DOING, וקצת פחות ב-BEING.
דבר נוסף שראיתי הוא שההתרגשות המשותפת הביאה רוח חדשה למערכת היחסים שלנו והמצב ההרפתקני הרעיף עלינו אנרגיות של שמחה ומלאות חיים.
זהו לעכשיו.
תודה שהייתןם איתנו במסע הזה,
אילן ומיכל